ביום ו' הקרוב (08.01.16) אני מתכנן לזנק למרחק המלא, 42.195, במרתון טבריה !
מרתון זה מושג שמכיל הרבה דברים מעבר לריצה, זה מושג שמכיל- קרב, סבל, נחישות, תשישות, מטרה, מלחמה, התמודדות וניצחון.
כאחד שבעבר רץ לא מעט מרתונים, והשיג את הסאב 3 שעות, יודע לומר שהכול היה סביב הריצה וסביב התוצאה. מה לעשות, בספורט נמדדים בתוצאות, לטוב ולרע.
הפעם זה שונה, הפעם התוצאה זה הדבר הכי פחות מעניין. סאב 3 שעות לא יהיה… יהיה נס אם זה יסתיים בסאב 6 שעות. זו לא ריצה, זה מרתון על הידיים, מרתון בכיסא גלגלים, כיסא גלגלים רגיל, לא מיוחד, לא ספורטיבי, לא אופני יד… כיסא גלגלים יומיומי… !!!
המאמץ נופל על שרירי הידיים שצריכים לשנע אותי ועוד כיסא ששוקל כ-13 ק"ג. המאמץ הוא לאזן את העומס באופן שווה על שתי הידיים (הבעיה הגדולה ביותר היא שיפועי צד שמסיתים את הכיסא לכיוון השיפוע וכל העומס למעשה נופל על יד אחת).
בכל ק"מ מישורי הידיים מסובבות בין 650-700 פעמים את הגלגלים, בחישוב מהיר זה בין 27300-29400 סיבובי ידיים למרתון.
אז למה זה טוב?
הסיבות הן רבות ומגוונות, אבל הסיבה העיקרית היא סיבה פשוטה: להיות שייך!
התוכנית לא דמתה לשום תכנית ריצה, המון ניסוי וטעיה… בעיקר טעיה. 4 חודשים של הכנה עם הרבה עצירות בגלל כאבי גב, ספזם (התכווצויות שרירים בלתי נשלטות), תנאי מזג אויר (חום או גשם), שחיקה של הגלגלים ועוד כל מיני סיבות מוזרות, בעיקר פיזיולוגיות.
לצורך האימונים רתמתי את המאמן וחבר יקר, חיים מלכא, שני אימונים שבועיים, אימון מתגברות ואימון עליות. במקביל אימוני חתירה במרכז דניאל, שניים עד שלושה אימוני כוח עם הרבה למידה והמצאות (קשירות מוזרות, מניעת התהפכות של הכיסא והינדוס מנחי גוף. צריך לראות כדי להבין) שכוללות עליות מתח, הנפות, חתירה והכול בהנחייתו של נדב בקר.
ריצות הנפח, סליחה, התגלגלויות הנפח, דרשו לוגיסטיקה וליווי. טיפסנו מ-4 ק"מ ל-8 ק"מ, ל-12 ק"מ, ל-16 ק"מ, ל-20 ק"מ, ל- 23 ק"מ, ל-26 ק"מ ומסכמת שבועיים לפני המרתון 30 ק"מ. קצב ההתגלגלות נע בין 7:30 דק' לק"מ ל- 9:30 דק' לק"מ (תלוי בתוואי השטח ובשיפועים).
פה נכנסו לתמונה חברים יקרים… חוה ואלון שהקריבו שעות מזמנם, ורונן ודניס שתמיד חיכו ללוות את הקטע האחרון והקשה.
אחד הרגעים המרגשים היה שלב ההרשמה, רעדה לי היד, הכנסתי פרטים אישיים… ואז שאלה: "מה הזמן הטוב ביותר שלך למרחק…" תשובה – 02:59:35)… שאלה נוספת: "בכמה זמן אתה מתכנן לרוץ את המרתון?" טוב… פה נתקעתי כמה דקות… מה לרוץ? לך תסביר למחשב שזה לא ריצה… זמן- 6 שעות… אלוהים יעזור.
אישור ההרשמה 🙂
הכול התגלגל בכיוון חיובי עד המסכמת שבה נאלצתי לעצור בק"מ ה 25 בגלל פציעה באקסטנסורים של כף היד (ותודה לגליה על החילוץ). לרגע הכל קרס. אבל אחרי שבוע ללא פעילות עם טיפולים אגרסיביים במכון לרפואת ספורט אצל הפיזיותרפיסתית מספר 1 בעולם, ד"ר גלי דר… (אני לא משוחד), הנפיחות ירדה, הכאבים דעכו והאופטימיות חזרה. עכשיו אנחנו עם הפנים קדימה. אמנם צפוי מזג אויר סוער, אבל הלב חם… רותח!!! ילוו אותי מעל 30 מתאמנים חלקם את כל הדרך. לא מובן מאליו. לא נתפס. הכינו חולצות ממותגות עם הלוגו של הקבוצה ועם המשפט "תמיד איתך". אז למרתון חוקים משלו… ועוד כל מיני סיסמאות ותירוצים. אין תירוצים ואין סיסמאות… אני מחוייב למשפחה – לגלי לשחר ולאגם שחוגגת שנה ארבעה ימים לפני המרתון. מחוייב למתאמנים. מחוייב לחברים. מחוייב לחוה. מחוייב לדן שנמצא בשליחות בחו"ל. מחוייב לאלו שתמכו (soft-wheel, סונטו וסאקוני). מחוייב לעצמי. מחוייב לקוראי הבלוג. נפגש בקו הזינוק והכי חשוב נחגוג בקו הסיום. ואסיים במשפט של Mike Fanelli, אחד מגדולי המאמנים האמריקאים ורץ מרתון מחונן בעצמו: I tell runners to dividethe race into thirds. Run the first part with your head the middle part with your personality, and the last part with your heart שיהיה לנו בהצלחה! |