אט אט העולם עובר ל- Long Distance… יותר ויותר רצים מחפשים את האולטרות, שילוב הריצה עם המרחקים האין סופיים, הטבע והנופים, בלי לחץ, בלי "טורים גבוהים" המאפיינים את הריצות "הקצרות" כמו- 5 ו- 10 ק"מ. היום רצים רחוק… הרבה…ולאט.
הציוד הכי חשוב לרץ אלו נעלי הריצה. דווקא פה העולם נע לכיוון המינימליסטי, הקל, החזרה למקורות של הריצה היחפה… וחשוב שיהיה גם יפה! ("הנעל הזו סופר נוחה… אבל היא מכוערת… אני אקח את הפחות נוחה… היא, ממש יפה" משפט קבוע של מתאמנות ודגש על מתאמנות… ומבלי להעליב :).
אז איך בוחרים נעליים? איזו חברה? מתי לקנות? איך יודעים שהנעל גמורה? רצים עם זוג אחד? מדרסים? תמיכות? משטחי ריצה.
המטרה העיקרית של הנעל – ספיגת זעזועים. לכל חברת נעליים יש את הטכנולוגיה היחודית לה, משותף לכל הטכנולוגיות של נעלי הריצה זו העובדה שהן טובות עד 650 ק"מ (נעלי תחרות הרבה פחות).
בכל צעד ריצה השלד סופג אימפאקט של פי 3 – פי 4 ממשקל הגוף (כמובן זה תלוי בסגנון הריצה, במשטח הריצה, בחוזק השרירים ובמבנה האנטומי של המתאמן). אם תעשו חשבון פשוט של מספר הצעדים שלכם בכל ק"מ ריצה תגיעו לעשרות טונות שהגוף שלנו סופג.
משטחי ריצה
* חול ים – מאוד לא מומלץ לריצה (בייחוד לכאלו שרצים באופן קבוע בים). למעשה חול ים זה משטח שבולם בצורה מירבית, אבל בגלל שמנח הרגל לא יציב נוצר מצב בו הכוחות החוזרים חזרה לשלד עולים בצורה לא סימטרית ויוצרים עומסים על מפרקים כמו הקרסול, הברך ומפרק הירך ועלולים לגרום לפציעות (לשלב מידי פעם אימון ריצה בחול ים כן מומלץ כדי לחזק שרירים מייצבים). אז נשאלת השאלה אז למה לא לרוץ על החול הקשה שבצמוד לים? התשובה פשוטה, גם פה יש בעייה של חוסר סימטריה כי יש שיפוע לכיוון הים, מצב בו נוצר עומס על צד אחד לאורך כל הדרך, אומנם אם רצים הלןך וחזור יש איזון… אבל אף פעם זה לא אותו הדבר ובכל מקרה חוזרים יותר עייפים וכתוצאה מכך העומסים משתנים.
* דשא – מצויין כבולם, החיסרון שלו זה העובדה שלא ניתן לראות בורות ומכשולים ולכן יש סכנה גדולה לנקעים ואף גרוע מזה.
* כורכר – מצויין כבולם, בטוח לריצה, הבעיה שהוא פחות זמין.
* מסילה – בולמת טוב מאוד, אבל לא מומלצת לריצה, הבעיה העיקרית היא העובדה שהמסילה מבטלת את הפעולה הכי חשובה בריצה – הדחיפה האופקית. מסילה טובה מאוד כחלופה לימים עם תנאי מזג אוויר קשים.
* אספלט – לא בולם, נוח לריצה, ומה לעשות, בואו לא נהיה מנותקים מהמציאות לרובנו זה המשטח הזמין והקיים.
סוגי נעליים
* נעלי שטח.
* נעלי אימון כבדות.
* נעלי אימון קלות.
* נעלי תחרות.
* נעלים מינימילסטיות.
משטח הריצה הוא הראשון שממזער את ספיגת הזעזועים, ככל שמשטח הריצה רך יותר הזעזוע קטן יותר (שימו לב להערות על משטחי הריצה, לא תמיד משטח רך עדיף). הדבר הבא שסופג אלו הם נעלי הריצה, אם הריצה מתבצעת על משטח קשה אז הנעליים משמשות כבולם ראשוני, כאן חשיבותם הגדולה. הדבר הבא שממזער את הספיגה זו קשת כף הרגל (לאלו שיש פלטפוס אתם בבעיה גדולה וחייבים במדרסים) והדבר האחרון שסופג או יותר נכון ממזער את הספיגה אלו השרירים (חשיבות רבה לחיזוקים).
למשקל הגוף חשיבות רבה בריצה, הן מבחינת מהירות והן מבחינת האימפאקט וספיגת הזעזועים.
כדי לבחור נעל מתאימה יש קודם כל ללכת למקומות שבהם יודעים לעשות התאמה, יש להתחשב במשקל הרץ, בסוגי המשטחים בהם הוא מתאמן, לבדוק את טכניקת הריצה שלו, לראות את המבנה האנטומי שלו (פלטפוס? קריסה פנימה? קריסה החוצה?).
ככלל מומלץ לגוון בזוגות נעליים ולא לרוץ עם אותה נעל עד שהיא נגמרת, הסיבה העיקרית היא מניעת חזרה של כוחות לשלד באותו כיוון ובאותו מנח ובהכרח מניעת פציעות שימוש יתר.
הערה חשובה – נעל ריצה לא מודדים בשעות הבוקר, במהלך הלילה הגוף סופח נוזלים ולכן המידה תהיה קטנה יותר. נעליים מודדים בצהריים או בערב.
המלצתי – גוונו בזוגות נעליים, זה הבריאות שלכם, אתם צריכים את השלד שלכם שלם ולאורך זמן… טכניקת ריצה וחיזוקים יכולה לשפר פלאים, ואת נעל הריצה תתאימו בבקשה למבנה האנטומי שלכם ולא לג'ינס.