אחד מגושם ואחד עם ראש חלש יוצאים למרתון… וזו לא התחלה של בדיחה.
מרתון ניס-קאן, 03.11.19, 07:30… זינוק מתוכנן 08:00, גשם זלעפות, ברקים, רעמים וחושך על פני תהום, ברמקול קול מקוטע של נציגת המארגנים שאומרת מה שכולנו מרגישים "מזג אויר סוער"… בצורה הכי מנומסת ב 4 שפות שונות היא מודיעה שהכבישים מוצפים, שמנסים להכשיר את המסלול, שהזינוק נדחה כרגע בחצי שעה, שהם יקבלו החלטה עד אז אם לקיים את המרתון ושהדבר היחידי שמנחה אותם זה בטיחות הרצים.
אני יושב עטוף במעיל גשם 10 מטרים לפני קו הזינוק, הכיסא מרוץ לידי, מביט ברצים שעומדים שקטים, מנומסים, מבינים, עם מבטי אי וודאות ופשוט מחכים. רק שתבינו יומיים קודם מזג אויר מושלם של עיירת חוף בריביירה, טמפרטורות נוחות, שמש, בלי רוח.
כל מה שעובר לי בראש זה מה אני עושה אם מבטלים? 20 מתאמנים שלי הגיעו כדי להשתתף, זה הולך להיות מפח נפש עבורם.
מבחינת מקצה כיסאות המרוץ גשם הוא אסון, מתוך 12 מתחרים רק אני הופעתי לזינוק.
מחכים. במות ריקות. אין מוסיקה. עצוב. ככה לא נראה זינוק של מרתון עם קרוב ל 10,000 משתתפים. 08:15 הגשם נחלש.
08:20 אני נכנס לכיסא מרוץ ומתייצב על קו הזינוק. רטוב, עם גופיה ומבט של איך לעזעזאל מתגלגלים 42.195 ק"מ בתנאים האלו. צוות שלם מלווה מודאג, רונן ושגב מחכים להזנקה כדי לטוס לתפוס רכבת לקאן (המרתון מתחיל בניס ומסתיים בקאן), לידי אורי על אופניים לליווי. 08:25… יש אישור, אני מוזנק.
3 דקות והסערה מתחילה… גשם עוצמתי שמגיע בגלים וכבישים שהפכו לשלולית ענק. כל מכה על החישוק מחליקה והיכולת ליצר מהירות נפגעת, צריך מכות חזקות יותר בתדירות גבוהה יותר. זה כמו לרוץ 2 צעדים קדימה ואחד אחורה. אין הנחות. החיים לימדו אותי מתרכזים בדברים חיוביים וחיים מק"מ לק"מ.
אפשר לראות התמונה מטה את הספליטים ולהבין איך המרתון התפתח, הישרדות, מלחמת התשה, מזג האויר לא השתנה לאורך כל המסלול. תוצאה טובה תחכה ליום אחר, זה מרתון של מסלול מכשולים ובסופו הפרס הוא מכסה מהגשם. רק שחציתי את קו הסיום הבנתי שעשיתי היום משהו שונה, רטובים, מותשים, אבל שלמים והכי חשוב מרוצים. עשינו את המקסימום וזו התוצאה הטובה ביותר שיכלתי לייצר בתנאים האלו, 02:29:27
את הקרב הזה שנמשך כמעט שעתיים וחצי אני אזכור הרבה זמן. הוא ילווה אותי בכל אימון ובכל תחרות, התגברות על מכשולים מעצב אותך ומחזק אותך והתוצאה של המרתון הזה היא לא 02:27:24…. היא ספורטאי חזק יותר!
אז מה קשורה הכותרת בכלל? הנה לכם סיפור נחמד:
אורי, שליווה אותי עם אופניים, יצא לאימון בוקר עם רונן יומיים קודם, במהלך הריצה רונן החמיא לאורי (ככה אנחנו חושבים) "יחסית לאדם מגושם אתה רץ די מהר". זה היה די משעשע וצחקנו לא מעט על אורי… כדי לעודד את אורי, סיפרתי לו שלפני שבוע מישהו שרק פגש אותי לראשונה בחייו אמר לי שחוסר המזל שלי בשתי התהפכויות במרתון אדינבורו (לפרוטוקול: שילוב של גשם, ירידה חדה וסיבוב) ובמרתון ברלין (לפרוטוקול: גלגל קדמי נכנס בתוך חריץ של מסילת רכבת באמצע סיבוב)… זה לא חוסר מזל אלא לטענתו זה ראש חלש!
אז בק"מ ה 14 שהגשם רק מתחזק ומתחזק… והמים מציפים את הכבישים, אני ואורי רטובים ומנסים להבין מה פגע בנו, בשלב הזה אמרתי לאורי את הדבר היחיד שעבר לי בראש "שיחסית לאחד מגושם ואחד עם ראש חלש, אנחנו מתקדמים לא רע 🙂
https://www.facebook.com/marathonnicecannes/videos/412561896048530/
בקישור אפשר לראות את התנאים… וגם אותי מצולם בהתחלה ובסוף (כדאי).
אני גאה בקבוצה שלי Easy-Speed, אני גאה במתאמנים שלי שכמוני בדיוק חוו תחרות בתנאים קשים וכולם סיימו בכבוד, גאה בגלי ובבנות שחיכו לי סחוטות בקו הסיום.
עם הפנים קדימה למרתון הבא, טבריה, 03.01.20…. תרשמו, היום הגשום ביותר בשנה ⛈
